מפרק הירך
מפרק הירך הוא המפרק הגדול ביותר בגופינו אשר נושא את כל משקל הגוף ואמון על תנועתיות האגן והגפיים התחתונות.
המפרק מהווה את נקודת המפגש בין שתי עצמות מרכזיות:
- ראש עצם הפמור, הירך (Femoral head) – קצה עצם הירך שצורתו כדורית.
- עצם האגן, האצטבולום (Acetabulum)- שקע בקצה עצם האגן אליו מתחבר ראש עצם הירך. את האצטבולום מקיפה טבעת סחוסית (לברום) האמונה על איטום המפרק ופיזור עומסי המשקל במפרק ועל יציבותו.
תוכן עניינים
חלקי המפרק מחוברים ברצועות (ליגמנטים) האמונות על ייצוב המפרק והן אלה היוצרות את המעטפת המפרקית. מפרק הירך מוקף בשרירים גדולים התומכים בו ומאפשרים תנועה, לרבות שרירי העכוז (שרירי הגלוטאוס), מקרבי הירך (השרירים האדוקטורים), שריר המותן-כסל (איליופסואס) ושרירי מיתר הברך (שרירי ההמסטרינג). לצד זאת, כלי דם ועצבים מרכזיים עוברים גם הם באזור הירך.
בעיות במפרק הירך נחלקות לשני סוגים עיקריים
– בעיות תוך מפרקיות – הכוללות את הפגיעות בחלקי המפרק השונים.
– בעיות חוץ מפרקיות – הפוגעות בשרירים ו/או בגידים הסובבים את המפרק.
בעיות במפרק הירך יכולות להתפתח במבוגרים וצעירים כאחד. המצבים השכיחים בקרב מבוגרים הם שחיקה של הסחוס המפרקי וקרעים ניווניים של גידי הגלוטאוס. בקרב צעירים, שכיחות בעיות הנובעות מתסמונת התפס, לרבות קרעים בלברום וכן גם פגיעות גידים כתוצאה מפעילות ספורטיבית.
מפרק הירך עמוק יחסית ולכן כאבים או בעיות בו מורכבים לאבחון. לצד זאת, פעמים רבות פציעות במפרק הירך אינן מאופיינות בכאבים ספציפיים ולעיתים, עקב העובדה שהמפרק מצוי במרכז הכובד של הגוף, הכאבים עלולים להשפיע גם על אזור הגב והברכיים ולכן להקשות על האבחון. לכן, ניסיונו של האורתופד המטפל ומידת הבקיאות שלו בפציעות השונות חיוניים לשם אבחון מדויק ומתן טיפול מתאים. הנה כמה פציעות נפוצות שכדאי להכיר.
תסמונת התפס בירך (Femoroacetabular impingement syndrome)
תסמונת התפס או הצביטה, היא מצב בו מתרחשת התנגשות בין ראש עצם הירך לבין שולי השקע בעצם האגן (האצטבולום). על אף תיאורים של התופעה מזה שנים רבות, הגדרה מדויקת והבנה מעמיקה שלה התגבשו רק בשנות התשעים של המאה ה-20.
המפגש בין שתי העצמות עלול לגרום לכאב, לנזק ללברום ולסחוס המפרקי. ברוב המקרים הסובלים/ות מהתופעה יתארו כאב סביב המפרק (קדמית, צידית ואחורית), המחמיר בכיפוף עמוק של הירך שלו.
מי עלול לסבול מתסמונת התפס (הצביטה)?
התסמונת שכיחה בקרב מטופלים צעירים, בשנות ה-20 המקודמות לחיים, והיא מתפתחת בקרב אנשים פעילים. עם זאת, לעתים עובר זמן רב, אפילו שנים, עד להתהוות סימפטומים ואבחון הבעיה. תסמונת זו מהווה את אחד מגורמי הסיכון לשחיקה של מפרק הירך בעתיד.
אבחון
האבחון מתבצע באמצעות בדיקה פיזיקלית הכוללת מבחנים ספציפיים שנועדו כדי ליצור מצבים בהם מתרחש החיכוך בין העצמות ולעורר את הכאב. לצד זאת, יידרשו צילומי רנטגן כדי להדגים את מבנה העצמות ולעיתים אף MRI. נהוג לבצע בדיקת MRI תוך הזרקת חומר ניגוד ומשככי כאבים כדי לבחון את המרכיבים התוך מפרקים, כגון הקפסולה והלברום. לאחר סדרת הבדיקות ניתן יהיה לקבוע אם אכן מדובר בתסמונת תפס ואם היא מערבת גם פגיעה בלברום.
איך מטפלים בתסמונת התפס?
הטיפול הראשוני יכלול פיזיותרפיה לחיזוק השרירים אשר סובבים את המפרק ואת שרירי הליבה. כך ניתן יהיה להפחית את העומס המופעל על מפרק הירך. לצד זאת, הפיזיותרפיה מסייעת גם בהתאמה של תנועות המפרק למצב הקיים. באמצעותה ניתן לתרגל ישיבה נכונה ואף לבחור בפעילויות גופנית מתאימות כדי להפחית את העומס המופעל על המפרק ולמנוע את ההתנגשות בין חלקיו הגרמיים.
לעיתים יישקלו הזרקות תוך מפרקיות. הזרקות אלו משמשות גם ככלי אבחוני (אם במקביל להזרקת חומר הניגוד הוזרקו גם משככי כאבים והתרחשה הקלה במצב).
ניתן לבצע הזרקה של סטרואידים או של PRP תחת הכוונת אולטרסאונד. מטרת זריקות אלו היא להפחית את התגובה הדלקתית במפרק ולהקל על הכאב.
במידה והטיפול השמרני אינו מועיל בהקלה על הכאב יישקל טיפול ניתוחי.
הניתוח לטיפול בתסמונת מתבצע בגישה ארתרוסקופית וכולל ביצוע של מספר חתכים זעירים סביב מפרק הירך, דרכם מוחדרת מצלמה ומכשור ייעודי שבעזרתו תתוקן הרקמה הפגועה. במהלך הפעולה, הרופא יבצע שיוף של עצמות המפרק כדי לשפר את המבנה ולהימנע ממצב חוזר של תפס, ובמידת הצורך יתקן את הקרע בלברום.
הסיכוי לשיפור בכאב לאחר הניתוח גבוה ועומד על מעל ל-85%.
תסמונת כאב סביב הטרוכנטר הגדול -
GREATER TROCHANTERIC PAIN SYNDROME
מפרק הירך – הגלוטוס מדיוס והגלוטוס מינימוס. תחילתם של שרירים אלו באזור האגן ואלה מגיעים עד לטרוכנטר הגדול. שרירים אלו מייצבים את האגן והירך במהלך ההליכה ולכן, עקב פעילותם המתמדת, הם עומדים בעומסים גדולים.
תסמונת GTPS היא מצב בו מתפתח כאב כרוני בחלק הצידי של מפרק הירך, בצמוד לטרוכנטר הגדול. למעשה, מדובר במנעד רחב של בעיות הנבדלות אחת מהשנייה במידת החומרה שלהן.
בורסיטיס
מצב בו מתפתח תהליך דלקתי בבורסה הטרוכנטרית (שק החוצץ בין הגידים, השרירים והעצמות).
התופעה מתבטאת בכאב בצד הירך, בייחוד בשכיבה על הצד ולעיתים גם במגע באזור. הטיפול יהיה לרוב שמרני ויכלול קירור/חימום מקומי, טיפול באמצעות נוגדי דלקת, פיזיותרפיה לחיזוק השרירים והזרקות של סטרואידים או PRP תחת הכוונת אולטרסאונד.
טנדיניטיס
מצב חמור יותר בו התפתח תהליך דלקתי בגידי האגן (גיד הגלוטוס מדיוס והגלוטוס מינימוס) . גם במצבים אלו הכאב מורגש באזור הירך הצידית, אולם הוא מופיע גם בתנועה, למשל בזמן הליכה, עלייה וירידה במדרגות ועוד.
הטיפול יהיה לרוב שמרני ויכלול פיזיותרפיה לחיזוק שרירי הליבה, דיקור יבש (Dry needling) והזרקות PRP. במקרים חמורים ניתן יהיה לבצע ניתוח ארתרוסקופי לניקוי הבורסה והטריית שולי הגיד החולה.
קרע בגידי האגן
זהו המצב החמור ביותר השכיח בייחוד בקרב האוכלוסייה המבוגרת. קרע בגידים ילווה לרוב בחולשה אזורית, קושי בהליכה וירידה במדרגות וקושי בייצוב של האגן.
האבחנה מתבצעת באמצעות בדיקה פיזיקלית ובדיקות הדמיה, לרבות צילום רנטגן, בדיקת אולטרסאונד או MRI.
גם במקרים אלו, חלופת הטיפול הראשונה תהיה שמרנית ותכלול טיפול פיזיותרפיה לחיזוק הגידים והשרירים הסמוכים ולשיפור תבנית ההליכה. לצד זאת, ניתן לבצע הזרקות מקומיות של PRP או של סטרואידים להפחתת הדלקת המקומית.
אם הטיפול השמרני אינו מועיל יתבצע טיפול ניתוחי בשיטה ארתרוסקופית או פתוחה (בהתאם למידת החומרה של הקרע). הניתוח כולל איחוי של הגידים באמצעות תפירה על ידי עוגנים.
נמק אווסקולרי של הירך
מחלה בה נוצרת פגיעה באספקת הדם לראש הירך. בשל המבנה האנטומי וצורת אספקת הדם הייחודית למבנה זה, ראש הירך רגיש במיוחד להתפתחות של פגיעה זו.
קיימות מספר סיבות להתפתחות של נמק אווסקולרי, בהן שימוש מופרז באלכוהול, שימוש בסטרואידים (לרוב כטיפול ממושך ולא עקב טיפול חד פעמי), מחלות מולדות, טראומה ועוד. לעיתים, הרקע להתפתחות הנמק אינו ידוע.
למחלה מספר שלבים אופייניים שיבואו לידי ביטוי בבדיקות ההדמיה (צילום הרנטגן ובדיקת ה-MRI). בשלבים הראשוניים, ניתן לטפל במחלה באמצעות טיפול משמר מפרק המתבצע באמצעות קידוח באזור הנמק והשתלה של שתל עצם סינטטי. בשלבים מתקדמים, הנמק עלול להוביל להרס של המפרק ולצורך בהחלפה של מפרק הירך ועל כן אבחון וטיפול מוקדמים חיוניים.
